ד"ר ניסים אלנתוב נ' המרכז האוני בר סיטאי אריאל בשומרון

פסק דין

בפני בית הדין תביעתו של התובע להורות על השבתו לתפקידו הקודם כ"מורה בכיר" בנתבע, במקום התפקיד בו הוא שוהה כעת כ"מורה מן החוץ".

העובדות:

התובע התקבל לעבודתו בנתבע ביום 1.11.98 כ"מורה מן החוץ" (דרגת רמה ב' באוניברסיטה). ביום 1.10.01 הועבר התובע ל"סגל בכיר" בדרגת מורה, וביום 1.10.02 הפך ל"מורה בכיר". ביום 1.10.06 הועבר התובע ל"סגל יציב" בתפקיד מורה בכיר (במוסד אקדמי שאינו אוניברסיטה). הנתבע הוא מוסד אקדמי.

בכל שנה קיבל התובע מסמך של "הארכת מינוי" המאריך את תוקף מינויו בשנה נוספת וכן נאמר בו כי על התובע לפרסם מחקרים במהלך השנה האקדמית בכדי להמשיך את מינויו. עד כה, התובע לא פרסם מאמרים מחקריים.

ביום 16.3.09 הוזמן התובע לשימוע לשם שקילת אי חידוש חוזה העסקתו. ביום 19.3.09 התקיימה ישיבת השימוע, אשר לאחריה ניתנה לתובע הודעה, כי הוחלט להפסיק את עבודתו בסגל הבכיר משום שלא פרסם מחקרים, ואולם הוא יוכל להמשיך לעבוד כ"מורה מן החוץ". החל מנובמבר 2009 מועסק התובע בנתבע כ"מורה מן החוץ" כך ששכרו משולם לו עבור שמונה חודשים בלבד ולא עבור שנה מלאה כפי שהיה קודם לכן.

אין חולק כי התובע הועסק בתקופה הרלוונטית ב"מסלול המקביל".

הצדדים הגישו לבית הדין שני מסמכים אשר מהם ניתן ללמוד על דרך העסקת מורים בנתבע: מסמך הות"ת (נספח ב' לתצהיר התובע)- "תנאי העסקה ודירוג במוסדות להשכלה גבוהה שאינם אוניברסיטאות ובמכללות אקדמיות" (להלן- "מסמך הות"ת") וכן תקנון מינויים וקידום לסגל הבכיר (נספח ג' לתצהיר התובע, להלן-"התקנון").

מסמך הות"ת מחולק לשני חלקים: חלקו האחד מתייחס למרצים בסגל האקדמי הבכיר וחלקו השני מתייחס למורים בסגל ההוראה האחר. התובע היה שייך לסגל ההוראה האחר: דרגתו היתה "מורה" ולאחר מכן שונתה ל"מורה בכיר" כאמור בהארכות המינוי (המצורפים לכתב ההגנה כנספח א) בהם נאמר (ס' 2 ) כי דרגת התובע הינה "מורה בכיר" וכך נאמר במסמך מיום 10.9.2002 כי התובע קודם לדרגת "מורה בכיר" (נספח ג לתצהירו של פרופ' מיכאל זיניגרד משנה לנשיא בעניינים אקדמיים, להלן- "פרופ זיניגרד"). כמו כן, פרופ' זיניגרד אישר בעדותו כי אכן מבחינת הות"ת התובע היה שייך לסגל הוראה אחר (עמ' 16 שו' 6-8).

המחלוקת

הצדדים חלוקים האם הנמנים על המסלול המקביל של סגל ההוראה האחר נדרשים לפרסומים מחקריים בנוסף לשעות ההוראה, אם לאו.

האם שונה מעמדו של התובע מ"מורה בכיר" ל"מורה מן החוץ" כדין אם לאו, וזאת עקב אי ביצוע פרסומים מחקריים ומאמרים , והאם עצם הדרישה לפרסום מאמרים נעשתה כדין.

מהו הנוהג הקיים לעניין פרסום מחקרים למורים במסלול המקביל, ככל שקיים ומה משמעותו לגבי התובע.

האם נהג הנתבע שלא כדין ופעל משיקולים פסולים כגון גיל ומשכך החלטת הנתבע בעניין ההעברה בטלה, ועל כן זכאי התובע להמשיך בעבודתו ובתנאים שהיו בשנת הלימודים תשס"ט.

טענות הצדדים:

מאחר ובפרשנות מסמכים עסקינן, שלא כהרגלנו יובאו טיעוני הצדדים.

טוען התובע כי בניגוד לאמור לגבי הסגל הבכיר אשר מחויב בפרסום מחקרים כחלק מתנאי העסקתו (פרק א, חלק ג' למסמך הות"ת, עמ' 6),לגבי הסגל האחר- אין הוראה כזו. מכלל הן אתה למד לאו- בעוד שבחברי הסגל הבכיר הודגש הנושא של המחקרים כתנאי להמשך העסקה,הרי שלגבי הסגל האחר- לא הוזכרה כל דרישה כזו, ומכאן, שלא התכוון הות"ת לחייבה. יתרה מזו, במסמך נאמר כי : "הדרגה תקבע (מורה או מורה בכיר- ש.ש.) ע"י המוסד המעסיק, עפ"י הצטיינותו של המורה בהוראה בכיתה ותרומתו לעיצוב ההוראה...." (עמ' 10 למסמך הות"ת ס' 1(ב), דגש שלי- ש.ש.). מכאן, שהדגש לגרסתו הושם על עבודתו של הסגל האחר בהוראה עצמה ולא בפרסומים מחקריים. לדבריו , אף בתקנון לא עולה דרישה שכזו. ס' 12 לתקנון המתייחס למסלול המקביל- מורים- כלל אינו מעלה דרישה כזו, ורק קובע תנאי סף לקבלה למסלול בעניין התואר האקדמי הנדרש.כתמיכה לטענותיו, מביא התובע את תצהירו של פרופ' אשר יהלום, יו"ר ארגון הסגל הבכיר בנתבע (להלן- "פרופ' יהלום"), אשר טען כי על מורים במסלול המקביל לא מוטלת חובה לפרסם מחקרים וזאת משום מספר השעות הרב הנדרש מהם להקדיש להוראה (ס' 3,7 לתצהירו מיום 20.9.10): בעוד שהמרצים במסלול הרגיל נדרשים ללמד 12 שעות שבועיות בלבד, המורים במסלול המקביל מלמדים 16 שעות שבועיות.

מנגד, טוען הנתבע כי אף אם לא נאמר מפורשות כי על הסגל האחר לפרסם מחקרים, הרי שגם לא נאסר על המכללה לדרוש זאת. לפיכך, כחלק מהפררוגטיבה הניהולית של הנתבע כמעסיק וכמוסד אקדמי ולאור מצבו המיוחד והניסיון לקבל הכרה כאוניברסיטה הנתבע דורש מכלל חברי ההוראה (מרצים ומורים כאחד) לפרסם מחקרים (ס' 4-5 לתצהיר המשלים של פרופ' זיניגרד). כמו כן, לאורך כל שנות עבודתו של התובע, חזר בפניו הנתבע (אם בהארכות המינוי בכתב ואם בשיחות עם הדיקן) על כך שהמשך העסקתו מותנה בפרסום מחקרים (נספח א לכתב ההגנה, עמ' 20 שו' 14-15) והוא מעולם לא טען כנגד דרישה זו. אף התובע העלה טענותיו כנגד דרישה זו לראשונה רק בשנת 2009 עם קבלת מכתב הפיטורים (עמ' 10 שו' 7-14).על כן הסכמית מחויב התובע בפרסום.

הכרעת הדין

פרשנות התקנון ומסמך ות"ת